מגל נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א

החלטה

פעם נוספת נדרש בית משפט לביטול הליכים בענינו של החייב, לאחר שהליכי הפש"ר בוטלו בעבר עקב ניצולם לרעה; בהליך הקודם נצברו פיגורים בסך של - 42,000 ₪!

מאחר שהכנ"ר התנגד למתן צו כינוס לאור התנהלות החייב בהליך שבוטל, התקיים דיון (3.9.09) לפני כבוד השופט זמיר שבסיומו ניתן לחייב צו כינוס ונקבע צו תשלומים.

לענין חוב הפיגורים שיצר החייב בהליך הקודם התייחס בית המשפט וציין "אני משאיר בשלב זה בצריך עיון את השאלה האם ניתן וראוי להתנות מתן צו כינוס מחודש בהשלמת הפיגורים שנצברו בהליך הקודם, במלואם או בחלקם, הואיל ומהחומר שבפני עולה כי אין לחייב כל אפשרות לעמוד בנטל זה בנסיבות הענין וכי קביעת תנאי זה תימנע למעשה את מתן הצו המחודש".

ב -10 ביוני 2010 הכרזתי על החייב פושט רגל בדיון שהתקיים לפני, הגם שהחייב צבר פיגורים (3) עד למועד הדיון והגם שהדוחות לא הוגשו כדבעי, יחד עם זאת להקל על החייב ראיתי להכריזו פושט רגל.

והנה – לא חלף חודש ימים והחייב עתר בבקשה להפטר, מאחר שלטעמו אין תוחלת להליך כי 'החוב הגיע כבר למעלה מ- 10 מיליון ₪'.

הכנר התנגד לבקשה וסבר כי הקדימה את זמנה, כי 'החייב מצוי בהליך זו הפעם השנייה כי ההליך הראשון בוטל בשל ניצול לרעה לאחר שצבר חובות של 42,000 ₪ וכי לפנים משורת הדין נעתר בית המשפט לתת לו צו כינוס והנה פחות מ-10 חודשים מאז צו הכינוס עתר לבקש הפטר, הגם שצבר בינתיים פיגורים נוספים ואינו מגיש דוחות חודשיים כדבעי'.

סברתי כי עמדת הכנ"ר ראויה בנסיבות.

החייב התמיד במחדליו ומשכך פנה הכנר וביקש לבטל את ההליכים פעם נוספת מאחר שהחייב אינו ממלא את החיובים ובעצם לאחר הכרזתו כפושט רגל נראה כי עמדה לפניו מטרה אחת לסיים את ההליכים במהירות בדרך של הפטר בלי להציע מאומה לנושיו ובלי שימלא את חיוביו בהליך.

הכנר ציין כי "פעם נוספת בחר החייב לזלזל בהוראות החוק ובצווי בי"מ, החייב לא כיבד את בי"מ והחלטותיו ולא שילם כנדרש את תשלומיו החודשיים. הפיגורים בתשלומים החודשיים מגיע נכון ליום הגשת הבקשה (מרץ 2011 – א.נ.ח) לסך של כ-3,600 ₪ כ-9 תשלומים" (סעיפים 6, 7 לבקשה), ובנוסף אין החייב מגיש דוחות חודשיים כנדרש.

קבעתי את התיק לדיון בבקשת הביטול אלא שבטרם הדיון ביקש החייב לבטל את הדיון מהטעם התמוה ש- מאחר שענינו של הדיון הוא ביטול ההליכים אך החייב מבקש "להורות על המשך הליכי הפש"ר בענינו", בבקשה מציין החייב כי "המבקש אכן מודה כי לא עמד בצו התשלומים וזאת מהסיבה היחידה והכואבת שלא יכל לעמוד בצו דנן" (סעיף 5 לבקשה לביטול מועד).

נראה כי הדברים מדברים בעד עצמם – ואין צורך להדרש לפרשנות האמירות הללו, דבר המחזק עוד יותר את המסקנה כי אין החייב מתאים להיות בהליכים אלה, כי כל רצונו להנות מהזכויות שמקנה ההליך בלי למלא כל חובה שהיא.

בדיון בבקשת הכנר לביטול ההליכים לא שמעתי כל חדש מהחייב למעט כי הוא התחיל לעבוד וכי "מתחייב לשלם תוך 7 ימים את חוב הפיגורים ונגיש במרוכז את הדוחות אף זאת תוך 7 ימים".

דחיתי את הדיון לעיון כדי לשוב ולשקול הדברים.

מאחר שחלף זמן מה סברתי כי ראוי לברר אם החייב מילא את הצהרתו לשלם את כל הפיגורים "תוך 7 ימים" וכך לגבי הדוחות, ובקשתי מהכנר עדכון.

וכך ציין הכנ"ר בעמדתו מיום 1.11.11 "החייב טרם תיקן מחדליו. דוח אחרון הוגש ביום 6/10 בעוד חוב הפיגורים בצו התשלומים עומד על 6,400 ₪ (תשלום אחרון ביום 20.6.10)".

ברור כי במצב הדברים המתואר – אין כל מקום להמשך ההליכים .

החייב כבר שהה בהליך שבוטל מחמת ניצולם לרעה, בשל חוב פיגורים של 42,000 ₪, והגם שכך הוסכם לתת לחייב הזדמנות נוספת וניתן לו צו כינוס בתיק זה ואף הוכרז פושט רגל, אבל החייב מתמיד שלא לקיים איזו מן ההתחייבויות החלות עליו.

באופן עקבי מפר החייב את צווי בית המשפט, את החיובים שהוטלו עליו ואף את התחייבויותיו שלו.